איש, אישה, פרישה

כשאנחנו כותבים, מדברים ובעיקר מדמיינים פרישה מוקדמת מעבודה, מטבע הדברים אנחנו מדמיינים את עצמנו.

בדרך כלל קשה לנו לדמיין את אותו עצמי עתידי שלנו מעבר לאופק של יותר משנים ספורות. הצעירים שבקהילה אולי רק התחילו את שנות עבודתם, אולי אפילו עדיין סטודנטים, ובחלקם הגדול – טרם הקימו משפחה.

מנקודת המבט של רווק הולל, הרי שאופי החיים ומבנה ההוצאות שיהיו לו (או לה! בבקשה סלחו לי בהמשך הפוסט על הסלט המגדרי הלשוני) לאחר הפרישה, 10, 13 או 20 שנה בעתיד, הם דבר די ערטילאי ומטושטש. מן הצד השני, זה בסדר גמור – אתם עוד ממילא רק בתחילת שלב הצבירה, ומבחינת תהליך ה FIRE המשימה שלכם היא פשוטה (כפי שכתבתי כאן): חיסכו באגרסיביות והשקיעו במדדי מניות. העתיד הלא ידוע כבר יביא את עצמו, אל תדאגו לו.

אבל אנחנו, אנגוס ולוק, כמו רבים אחרים, כבר עברנו את השלב הזה. כמו רבים אחרים, שנינו הכרנו בנות זוג, הבאנו לעולם ילדים, וכשאנחנו מתקרבים לפרישה השאלות שלנו הן כבר לא רק שאלות אישיות.

הן שאלות זוגיות.

כשלוק חישב והגיע למספר שלו, הוא בעצם הגיע למספר המשפחתי שלו. המספר שלוקח בחשבון את ההוצאות של משפחת לוק, לא רק של עצמו. הוא בדק האם סך נכסיו הפיננסיים יכול לכסות את ההוצאות של משק הבית כולו. כשזוג מגיע ביחד למספר שלו, השאלה המתבקשת היא: האם נפרוש ביחד, או שאחד מאיתנו יפרוש תקופה משמעותית לפני השני?

כמובן שמבחינה פיננסית, אנחנו יכולים. הרי זו המשמעות של "המספר". אבל יש כמה דברים שכדאי לתת עליהם את הדעת, ולכך מיועד הפוסט הזה.

האם בן הזוג בכלל מעוניין להפסיק לעבוד?

מטבע הדברים, אנחנו מתואמים במידה כזו או אחרת בנוגע לשאיפות שלנו. בן הזוג יודע כבר זמן רב, אולי אפילו מן הרגע הראשון, שאנחנו שואפים לפרוש ממעגל העבודה. אם התמזל מזלנו (ובמקרה שלי ושל לוק – אכן התמזל 😊) ובן הזוג תומך בנו ומשדר איתנו על אותו גל, הרי שגם תהליך החיסכון והצבירה הזוגי הוא יותר פשוט. הרי אם ניחנתם באופי חסכן ובן הזוג דווקא פזרן או לא מחושב במידה קיצונית, אי-ההגעה ליכולת לפרוש היא כנראה לא הבעיה העיקרית שלכם בחיים. אבל גם כשבן הזוג תומך, מפרגן והתקשורת בנושא זה פתוחה וחיובית, יכול להיות ש… בן הזוג בכלל לא רוצה לפרוש! טוב לו בעבודה. הוא רואה את עתידו בעולם העבודה גם בשנים הבאות.

איזה יופי! זה מצב נפלא. בשום מקום לא נצטווינו לפרוש ביחד. מטרתנו העיקרית היא להיות מאושרים, ובמצב בו רק אחד מאיתנו מעוניין להפסיק לעבוד יש יתרונות עצומים, בהמשך תראו חלק מהם. בלי לחץ.

על פרישה מתואמת

ישבתם במטבח, הרמתם כוסית. חודש לאחר שניסחתם ביחד את מכתבי ההתפטרות שלכם, עכשיו אתם מתכוננים ליום העבודה האחרון המשותף שלכם. למחרת בערב אתם חוזרים הביתה אחרי שנפרדתם במקביל מעמיתיכם, מהקיוביקל שלכם ומהסיבוס שלכם. בבוקר אתם מתעוררים מאוחר, צועדים ברגל (עכשיו יש זמן!) לבית קפה, יד ביד. עשיתם את זה.

למחרת, עשיתם בינג' משותף של עשר שעות על סדרה שרציתם לראות כבר המון זמן. 3 קילו פופקורן במיטה.

למחרת, התנפלתם על המחסן ועשיתם סדר ענקי בכל המשימות שהצטברו כבר שנים, הזמנתם פיצה לצהריים והרגשתם שוב כמו בני עשרים.

מה עכשיו?

כנראה שיש לכם תכניות. חלקן אישיות, חלקן משותפות. אתם רוצים לקחת קראוון ולחרוש ביחד את אמריקה במשך חצי שנה. אתה רוצה להירשם לקורס מדריכי פילאטיס. את רוצה להתאגרף במועדון בשכונה ארבע פעמים בשבוע. נהדר, נכון?

זה יכול להיות נהדר, אבל: היו עירניים. זה יכול גם לייצר חיכוכים. בפרישה מתואמת, פתאום שניכם נוכחים באינטנסיביות זה בחייה שלו זו (ולהיפך), בעצימות שכבר שכחתם. דברים יומיומיים קטנים יכולים להפוך לפילים. תיאום האחריות על משימות הבית יכול להסתבר כעדין יותר אפילו מהתקופה שבה שניכם עבדתם והיה לכם הרבה פחות זמן לבצען. יכול להיות שאחד מכם מסתגל למצב החדש בקלות ובאושר, ואילו לשני דווקא קצת יותר קשה – וההפרש במצבי הרוח עשוי להיות אף הוא מקור לרוגז או טינה, שבתורם יכולים, ללא שיח פתוח וכן, להפוך למשהו לא טוב שעשוי לגרום לכם לפקפק בהחלטות שביצעתם. יכול להיות שההפסקה המיידית של שני מקורות ההכנסה החודשית השוטפת שלכם תכניס אתכם למגננה פסיכולוגית שיש להיערך אליה מבעוד מועד.

אנחנו לא אומרים שפרישה מתואמת מוכרחה לא להתאים דווקא לכם. אולי נועדתם לכך, ואולי הכנתם את הקרקע לכך היטב מבעוד מועד, והעליתם על הכתב כמה הסכמות שיעזרו לכם להיזכר בהמשך. אם החלטתם לפרוש יחד, דברו גם על הדברים האלו – לא רק על ניסוחי מכתבי ההתפטרות.

לפעמים, הפרישה מוכרחה להיות מתואמת. נניח, אם אתם פורשים למגורים בארץ אחרת, ומקומות העבודה שלכם לא מסוגלים לספק לכם אפשרות לתעסוקה מרוחקת. אבל בדרך כלל זה לא המצב. 

בואו נדבר על עוד אפשרויות.

על היתרונות שבפרישה מדורגת

אפילו כל אחד מאיתנו לחוד יכול לפרוש פרישה מדורגת. אנחנו יכולים לאמץ אורח חיים של Coast FI, כלומר להוריד את היקף המשרה שלנו כך שיכסה בדיוק את רמת ההוצאות, להפסיק לחסוך ולתת לחיסכון שכבר נצבר לגדול בקצב שלו, אם כי יותר לאט. ואנחנו יכולים לבחור דווקא ב Barista FI, שהוא בחירה מודעת לעזוב את מקום העבודה עוד לפני שחסכנו מספיק, ולעבוד בעבודות זמניות, קלילות ולא מחייבות פה ושם כדי לסגור את החודש. וכמובן שכל אחד משנינו יכול לבחור משהו אחר.

ואפשר לשלב, ואפשר פשוט להחליט, ביחד: אחד מאיתנו פורש עכשיו, ואילו השני יעבוד עוד פרק זמן תחום, נניח בסדר גודל של שנה עד ארבע שנים, ויפרוש רק אז.

מה, כזוג, יוצא לנו מזה?

1. עוגן רגשי: הורדת החיכוך ההדדי והמשפחתי. מרבית החששות שתיארנו למעלה מתפוגגים מאליהם. שני בני הזוג, כל אחד מנקודת מבטו, מתרגל למצב החדש שבו רק אחד משניהם עובד. הפורש יכול לבנות לעצמו סדר יום עצמאי, מרחב אישי ותפיסה עצמאית של "אני לא עובד" משלו. הזוגיות יוצאת נשכרת מכך שבאופן טבעי יש יותר זמן איכות ביחד (כי סנכרון הזמן המשותף פשוט יותר). אתם גם מרוויחים מכך שבאופן טבעי על בן הזוג שממשיך לעבוד "חלות" פחות חובות או מטלות משפחתיות(כמה – זה כבר תלוי בכם…). דבר זה בפני עצמו יכול להקל מאוד על "חוסר הנשימה" המאפיין רבים מאיתנו שלא מוצאים זמן לשלב בין העבודה, הבית וכל השאר. גם לילדים, אם ישנם, הרבה יותר קל לקבל (ולכם – להסביר להם) תוספת של הורה אחד בבית במרבית שעות היום מאשר של שניים בבת אחת.

2. עוגן פיננסי. כידוע, כשאנחנו מתחילים לחיות מן החסכונות שלנו המושקעים בשוק ההון, הסיכון הפיננסי העיקרי שעלינו להתגבר עליו הוא "סיכון רצף התשואות", sequence of returns risk. סיכון זה, שלפגיעה שאינה בת-תקנה בחסכונות שלנו עקב הצורך למשוך מהם כסף למחיה בדיוק כשהשווקים חווים מפולת או שפל מתמשכים, הוא חמור ביותר בשנות הפרידה הראשונות, והולך ופוחת ככל שהתיק שלנו "שורד" את השנים האלו. מסקנה זו עולה שוב ושוב אצל כל חוקר בתחום. מכאן, שכאשר אחד מאיתנו דוחה את פרישתו וממשיך לעבוד, וחלק משמעותי מן ההוצאות המשפחתיות השוטפות מגיע משכרו ולא ממשיכה מתיק החיסכון שלנו, סיכון זה יורד בצורה דרמטית. עד כמה דרמטית: זה כבר תלוי במספרים האישיים שלכם ובמשך דחיית הפרישה של בן הזוג שממשיך לעבוד. בכל מקרה האפקט הוא כמעט תמיד משמעותי כלכלית, ותמיד משמעותי מבחינת הביטחון הפסיכולוגי הנוסף שהוא מעניק לבני הזוג ביחס לבחירתם לפרוש מוקדם ממעגל העבודה.

3. הקדמת הפרישה של בן הזוג הראשון. כמו שכתבנו בהתחלה, לא תמיד מגיעים שני בני הזוג לאותה נקודה בזמן כשהרצון לפרוש מפעם בהם במידה שווה. אם כך הוא המצב, אפשר וכדאי לדבר ביחד על המצב הכלכלי, לפתוח את האקסל ולהחליט: במקום ששנינו נפרוש בעוד שלוש שנים, אתה תפרוש עוד שנה ואני עוד חמש. או אני עוד שנתיים ואת עוד ארבע. הקדימו את הפרישה של בן הזוג שיותר מעוניין לעבור הלאה, והאריכו את שנות עבודתו של השני. מתמטית זה זהה, אבל התועלת לתא המשפחתי שלכם תעלה משמעותית. מבחינת הילדים, לדוגמא, לא תמיד שמים לב ליתרון הבא: אם שניכם תפרשו ביחד בשנה X, הילדים ימצאו הורים נוכחים, ארוחה ביתית, זמן איכות משותף ותשומת לב נהדרת החל מאותו רגע. נפלא, נכון? אבל אם אחד מכם יקדים את הפרישה בשנה והשני יוסיף שנת עבודה, לילדים שלכם תהיה עוד שנה שלמה כזו, יש מאין! הורה אחד איתם יעשה כמעט את כל ההבדל. שניכם ביחד נדרשתם רק בתהליך הייצור.

4. הוצאות משק הבית. לפעמים שוכחים, אבל מכל מיני בחינות יש מספר life hacks שמשאירות לכם עוד קצת כסף בצד בשנים בהן אחד מכם עדיין עובד. ראשית, אם מי שהפסיק לעבוד היא דווקא בת-הזוג, אז עפ"י חוקי מדינת ישראל היא תהיה פטורה, כל עוד בעלה עובד, מתשלום החובה המינימלי לביטוח לאומי וביטוח בריאות (כיום, כ 250 ₪ לחודש). בנוסף, במצבים מיוחדים שונים ניתן לפעמים להקטין את חבות המס המשפחתית שלכם, נניח אם ההכנסות המשפחתיות מחייבות במס יסף, אך אולי ניתן לייחס הכנסות ממיסוי שבח דירה שנמכרה דווקא לבן הזוג שאינו עובד. לבסוף, אצל מרבית המועסקים קיימות (באמצעות המעסיק, ועד עובדים או מועדוני צרכנות שונים) הטבות כלכליות שונות מהן נהנה כל משק הבית, ושכמובן אין צורך בשני בני זוג עובדים כדי לקבלן, כגון ביטוחי בריאות משלימים במחירים נמוכים לכל המשפחה, הנחות גדולות על מוצרים שונים וכו'.

בשורה התחתונה

אפשר לפרוש ביחד, אפשר במדורג. לפרישה מדורגת יתרונות רבים, וכדאי להיות מודעים להם. אבל הכי חשוב, הכי הכי: דברו בפתיחות עם בני הזוג שלכם על התכנית הגדולה. החליטו ביחד מה נכון לשניכם. למי העבודה יותר מציקה, מה החששות הכלכליים שלכם מתהליך הפרישה, מה תרצו לעשות כשתגדלו ואיך אתם מדמיינים את היומיום שלכם. והקפידו להשאיר מקום להתפתחות אישית ולמרחב נשימה אישי בתוך מסגרת שמטבע הדברים תייצר לכם הרבה יותר זמן "ביחד" פוטנציאלי.