מכין את התיק לשלב המשיכה

יום יגיע שבו תביטו שוב על האקסל, אבל הפעם תראו שבשדה של סך הנכסים שלכם הסכום גדול ממספר היעד שלכם. אין קונפטי, ולא קופץ איש קטן מהאקסל, רק תחושה שקטה כזו, שמחה: זהו. הגענו למספר שלנו.

כשמדמיינים את זה, מדמיינים תהליך בדרך לשם, הדרגתיות, התאמה של התיק. במציאות, יכול להיות שפתאום היה חודש מעולה בבורסות ובמקרה שיניתם קצת את אחד מהפרמטרים שלכם, ובום, הופ, אתם שם.

אני הגעתי למספר שלי לפני כמה חודשים. בפוסט הזה אני אספר את ההתאמות שאני עושה בתיק שלי משלב הצבירה לשלב המשיכה.

אם אתם מתקרבים לשלב שבו אתם יכולים להפסיק לעבוד, הפוסט הזה יעזור לכם להבין איך ואיפה מתחילים לשנות את מבנה התיק.

כל מה שאתאר מבוסס על דעתי האישית בלבד, ואין בו להמליץ לאף אחד המלצה פיננסית.

רקע קצר על שני השלבים

במסע לעצמאות כלכלית יש שני שלבים – שלב הצבירה (accumulating) שבו חוסכים ומשקיעים כדי להגדיל את ההון שלנו ושלב המשיכה (distribution/withdrawal) שבו מפסיקים להכניס הכנסות מעבודה, ומושכים כסף ממכונת הכסף שבנינו. 

שני השלבים מאופיינים במבנה תיק שונה. בגדול, בשלב הצבירה אמורים להשקיע שיעור גבוה מהחסכונות, לפי סיבולת הסיכון האישית. בשלב המשיכה המטרה הראשית של התיק היא לשרוד ולשרת אותנו עד שנעלם מהעולם, ולכן המבנה שלו שונה. המבנה של התיק בשלב הצבירה לא מתאים לשלב המשיכה ולהפך. זה קצת כמו ההבדל בין מכונית ספורט לרכב שטח.

למה בעצם לעבור לשלב המשיכה כבר עכשיו?

אשתי מתכוונת לעבוד עוד כשנתיים, ואני עדיין עובד במשרה חלקית. אפשר לטעון שאנחנו אמורים להמשיך כרגיל בשלב הצבירה, אפשר אפילו לטעון שאנחנו אמורים לעבור לסוג של שלב ביניים, ולהחליק אט אט למבנה שמתאים לשלב המשיכה.

עם זאת, אני רוצה לעבור לתיק שהולם את שלב המשיכה כבר עכשיו. אלה הסיבות:

1. הגענו למספר שלנו לפני כמה חודשים – כ־17 מיליון ש״ח, כולל פנסיה והכול. אם נמשיך להיות בחשיפה המנייתית האגרסיבית של שלב הצבירה ויגיעו ירידות משמעותיות (שוק דובי/ bear market), אנחנו בקלות יכולים למצוא את עצמנו באיזור ה 13 מיליון. אני לא רוצה להיות שם ולהיאלץ לשאול את עצמנו שאלות קשות כמו: ״לפני שנה הגענו למספר שלנו, אבל עכשיו אנחנו עמוק מתחתיו, האם להפסיק לעבוד?״. מעבר לתיק המתאים לשלב המשיכה גם יפחית את המכה, וגם יאפשר תשובה טובה: יש לנו תיק שלוקח בחשבון ירידות בשווקים, ועל סמך מידע היסטורי ואינספור ניתוחים ידע לעמוד בכך.
2. אני בשלב שבו החלטה על הפסקת עבודה היא אפשרות ממשית, וגם אצל אשתי יכולים להתפתח דברים בעבודה כך שעוד חצי שנה מהיום היא לא תרצה לעבוד יותר. כלומר, אנחנו בשלב מאוד ״נזיל״. יתרה מכך, אנחנו כבר בסטייט אוף מיינד של עצמאות כלכלית –  שנינו מרגישים שאנחנו כבר חופשיים. אני רוצה את התיק שיגבה את התחושה הזאת.

האם יש לשינוי התיק מחיר? כן – אם הראלי בשווקים ימשך אז פחות נהנה מהעליות.

אולי אם היינו באמצע שוק דובי, הייתי מתפתה להישאר עוד קצת בפוזיציה אגרסיבית, אבל זה לא המקרה, והשקט הנפשי שווה את זה בעיני.

אז כמה מניות זה מספיק?

קצת סקירה לפני – כשאנחנו מפסיקים להכניס מעבודה ובונים על התיק שיחזיק אותנו, יש שני מרכיבים קלאסיים שנמצאים בכל מחקרי העצמאות הכלכלית:

1. מניות (דרך תעודות סל מפוזרות) – נועדו לשמר את התיק שלנו כנגד השחיקה של האינפלציה. אם תבנו את התיק נכון, ברוב המקרים הכוח של מניות יהיה כ״כ חזק, ששווי התיק יגדל ריאלית למרות המשיכות.
2. אגרות חוב (אג״ח) – נועדו להתמודד עם ירידות ממושכות בבורסה (sequence of return risk). האג״ח אמורות לשכך את המכה כששוק המניות נופל, שכן הן יורדות פחות ולעיתים אף עולות (כי הריבית יורדת). חשוב לזכור שבאופן כללי הן משקולת על התיק – לא נהנות מהעליות בשוק המניות ולא נושאות תשואה משמעותית מעבר לאינפלציה.

אז מהו אחוז המניות המומלץ? שאלה רלוונטית מתמיד לאור העליות בשווקים של העשור האחרון. בואו נסקור כמה ממובילי הדעה בקהילה:

1. לאחרונה ביל בנגהם, האבא של חוק ה 4%, שינה את ההמלצה שלו מ 50% מניות והוא ממליץ לפרוש עם תיק של  65% מניות, השאר במזומן ואגרות חוב.
2. לפי Big ERN, בלוגר מפורסם בקהילת ה FI שחפר כל אופטימיזציה ואתגר אפשרי לחוק 4% , אני אמור להיות בטווח של 60-80% מניות. לפי הניתוחים שלו, נראה שכאשר השוק מתומחר ביוקר – לפי מדד שילר  – עדיף להיות בטווח הנמוך של ההקצאה למניות. אנחנו נמצאים כיום בשוק יקר, למרות הירידות האחרונות.
3. מחקר טריניטי מראה סיכויי הצלחה יפים לארבעה אחוז משיכה, (ובטח שלשלושה!) החל מאחזקה של חמישים אחוז מניות ועד למאה אחוז, כשהנקודה האידיאלית נראית ב 75%. 

הכל מבוסס על ביצועי עבר, על תיקים ספציפיים (טריניטי ובנגהם שונים לקחו בחשבון סוגי אג״ח שונה למשל), וכמובן שאי אפשר לדעת מה יהיה ואיך זה משתנה עבור שיעור משיכה בטוח (שיעור המשיכה שאמור לאפשר לתיק לשרוד כעשרות שנים – SWR) של 3.5%.

אני חושב שאכוון ל 65% מניות, אסמוך על ה SWR הסולידי שלקחתי ועלינו שנדע לתקן מסלול באמצע הדרך אם נדרש לכך.

אלה החלקים ב FIRE שלא מרגישים כמו מדע, ואפילו לא הנדסה מאוד טובה. מקווה שיום אחד נתבגר כקהילה ויהיו לנו כלים טובים יותר. 

איך התיק נראה לפני השינויים?

אפשר לראות שאני עומד על 77% מניות (תעודות סל ו RSU שעוד אסביר בהמשך).

ברור שאני צריך למכור תעודות סל, אבל מה לעשות עם הזהב והדירה להשקעה? האם הם יותר דומים לחלק המנייתי או לאג״ח? האם נכון לשמור אותם לשלב המשיכה?

ומה עם ה RSU (מניות מהמעסיק) – למכור או לשמור?

איך להתייחס לנכסים אלטרנטיביים בתיק המשיכה

זהב

זהב ידוע כגידור מפני אינפלציה.

קניתי זהב לפני כמה שנים בעקבות המלצה של בחור נהדר,  קוונט ותיק מ־Wall Street, ששכנע אותי שיש ערך לזהב בתיק. מאז יש לי בערך 4% זהב בתיק.

השאלה היא האם נכון להמשיך להחזיק בזהב גם בתיק המשיכה?

למזלנו, יש פוסט מעולה של Big ERN שמנתח את השפעת הזהב על SWR, ואני ממליץ לכל מי שמעוניין לקרוא אותו במלואו. ישנן הסתייגויות מעניינות, אך נראה שזהב בהחלט תורם ל־SWR. בנוסף, מומלץ להפחית את רכיב המניות לטובת הזהב ולא את האג"ח.

גם ביל בנגן מביע אופטימיות זהירה כלפי זהב, אף שעדיין לא ערך מחקר מסודר בנושא.

לסיכום – אני מרגיש בנוח להמשיך עם הזהב, ובהמשך אף להגדיל את שיעורו. ארבעת האחוזים של זהב יבואו על חשבון מניות, ולכן נעדכן את היעד ל־60% מניות.

נדל״ן

מאחר שאינני גר בנכס משלי, למעשה זאת החשיפה היחידה שלי לנדל״ן בישראל, ולנדל״ן בכלל. אני מרגיש בנוח עם החשיפה הזאת. ברמת האחוזים אני נוטה לשקלל אותו כחצי ״מניות״ וחצי ״אג״ח״ , פשוט כי אני לא יודע לומר משהו אינטליגנטי יותר (בניתוח של Big ERN לא ראיתי התייחסות מפורשת לכך). נעדכן את היעד ל 55% מניות.

ביטקוין ודומיו

נשאלתי לפני כתיבת הפוסט הזה איך נכון להתייחס לביטקוין בתיק השקעות.

מצד אחד, ביטקוין מזכיר זהב – יש לו היצע מוגבל ואי־אפשר “להדפיס” אותו. כמו כן, מדובר על נכס ייחודי שנכון למועד כתיבת הפוסט הזה הוא במקום השמיני בעולם במונחי שווי שוק,
מצד שני, בפועל הוא מתנהג הרבה יותר כמו מניה תנודתית מאשר כמו נכס מגן: הקורלציה שלו עם שוק המניות גבוהה (הרבה יותר מזו של זהב) והתנודות שלו חדות. הוא עוד לא הוכיח את עצמו במשברים כלכליים.

לכן, אם הייתי כולל אותו בתיק, הייתי מתייחס אליו כחלק מהרכיב המנייתי ועם סיכון גבוה, וממקם אותו במסלולים שאמשוך מהם בשלב מאוחר – באידיאל בחיסכון פנסיוני, ואם לא אז בקרן השתלמות. בעיני הוא לא מתאים להיות בשלב הצבירה בחשבון ההשקעות הממוסה וארחיב על כך בהמשך.

אז אני צריך לרדת משיעור מנייתי של 77% ל 55%,  זה אומר למכור תעודות סל ביותר משלושה מיליון ש״ח, אאוץ׳!

פיזור בין מסלולים – ממוסה, קרן השתלמות ופנסיה

מקובל להבחין בין מסלולים שונים העומדים לרשותנו:

1. מסלול ממוסה – זה חשבון ההשקעות שלכם בבנק/ברוקר ישראלי/ברוקר זר, שחשוף למס רווחי הון.
2. מסלול לא ממוסה – מסלול שנהנה מפטור מס רווחי הון:
   • קרן השתלמות – זמינה לפדיון אחרי שש שנים, מה שאומר שעבור כל צועד בדרך העצמאות הכלכלית היא תהיה זמינה לקראת העצמאות
   • חסכונות פנסיונים – קרן הפנסיה שלכם, קופת גמל. זמינים רק מגיל 60

אז איך נכון לפזר את מדדי מניות ואג״ח בין חשבון ההשקעות (מסלול ממוסה), לקרנות השתלמות (לא ממוסה וזמין) וחיסכון פנסיוני (לא ממוסה ולא זמין)?

כשאני מסתכל על איפה נמצאים אותם 77% מניות שיש לי, זאת התמונה:

קרן ההשתלמות והחיסכון הפנסיוני

על החיסכון הפנסיוני ועל קרן ההשתלמות נכון להעמיס מקסימום מניות ולמשוך מהם אחרונים, בגלל הטבות המס. לכן ברור ששם לא אמכור מניות.

נקודה קטנה לגבי קרן ההשתלמות – אני נמצא בקרנות בניהול אישי (IRA בגלובל נט) ומשלם 0.2% ו־0.25% דמי ניהול (דמ״נ). במצב כזה, קרן ההשתלמות עדיפה על חשבון ההשקעות הממוסה, בזכות יתרון המס.
לדעתי, עד דמ״נ של חצי אחוז קרן ההשתלמות יעילה יותר, וזה לא קשה להשיג כשיש לכם מעל 100 אלף ש״ח.

אבל מה אם אתם על דמ״נ של אחוז, למשל? האם כדאי לפדות קודם את הקרן? יש סביב זה הרבה דיונים, ואף המלצות לעשות זאת.

זאת דעתי:

1. אם יש לכם פחות מ־100 אלף ש״ח בקרן, כנראה שאתם עוד רחוקים משלב המשיכה, ולכן תמשיכו לצבור ולבקש הורדת דמ״נ (כן, זה עובד כמעט תמיד).
2. אם יש לכם מעל ל 100 אלף ש״ח בקרן, תדאגו להגיע לדמ״נ של חצי אחוז, ותמשיכו לחתור להוריד אותם עוד.

Restricted Stock Units (RSU)

RSU זה רכיב שכר טיפוסי בחברות הייטק.

לדוגמא, עובד חדש שהצטרף לגוגל מקבל חבילת שכר של 50 אלף ש״ח בחודש, ועוד 1,000 מניות, שקבלתן מתפרשת על פני מספר שנים, נניח 250 מניות בכל שנה.

אני לא מתכוון לצלול לעולם ה RSU ולכל הטבות המס שלו, אלא רק לדבר על הטבת מס ספציפית לדיוננו: נמשיך את הדוגמא מלפני כן, ולשם הפשטות נניח שמחיר המניה סטטי על 250 דולר, כדי לא להכניס לדיון מס רווחי הון.

כשהעובד ימכור את המניות, רשות המיסים מסתכלת על ההכנסה ממכירה כחייבת במס הכנסה, מכיוון שהעובד קיבל את המניות כחלק מחבילת השכר שלו.

אופטימיזציה אפשרית היא לא למכור מניות כשאנחנו במדרגת מס מאוד גבוהה, למשל בשיא הקריירה שלנו, ולחכות למועד שבו נהיה במדרגת מס נמוכה יותר, למשל כשמפסיקים לעבוד. 

האם יש פה ״ארוחת חינם״? אתם כבר יודעים שלא.

ככל שאנחנו דוחים את המכירה, אנחנו בעצם מאפשרים למניה בודדת לתפוס משקל יתר בתיק שלנו – וזו כבר חריגה מהעיקרון החשוב של פיזור סיכונים.

אם אני חוזר לדוגמא של גוגל, ובואו נניח שהיא מהווה חצי מהתיק שלי, מה יקרה אם היא תרד ב 50%? עם כל ההערכה לגוגל, האם אני רוצה שבגלל קריסה של חברה ספציפית, התיק שלי יחתך ברבע? ממש לא.

במקרה שלנו, מכיוון שאנחנו רוצים להפסיק לעבוד כליל בשנתיים הקרובות, וה RSU שיש לנו מהווים כרגע 6% מהתיק, אני מרגיש מספיק בנוח עם הסיכון לעוד שנתיים, כדי להנות ממס שולי של 10% ולא 50%.

לכן, אשאיר את ה RSU ולא אמכור אותן.

—–

חשבון ההשקעות ישמש כמקור להוצאות שלנו בשנים הראשונות של שלב המשיכה, משום שהוא היחיד שלא נהנה מהטבות מס, ולכן הגיוני ‘לשרוף’ אותו קודם.

זה אומר שהתקציב המנייתי במסלול הממוסה ירד מ־54% ל־32%.

בחשבון ההשקעות גם אמקם את הזהב ואת מרבית האג״ח, מכיוון שהם ישמשו כבולמי זעזועים פוטנציאליים למקרה של רצף שנים רעות בשנים הראשונות.

המס שמגיע כשמרוויחים ‘יותר מדי’

וכן, יש גם את הדבר הזה. מס יסף (המכונה גם "מס עשירים") הוא מס הכנסה נוסף המוטל על יחידים בעלי הכנסות גבוהות.

נכון ל 2025, כל הכנסה מעל ל 721,560 ש״ח סופגת מס נוסף של 3%.

ב 2025, המדינה הכניסה רכיב מיסוי נוסף שמתמקד בהכנסה הונית בלבד – כל הכנסה הונית מעל לאותו סף (721,560), סופגת עוד 2% מס. 

לא קל להגיע לרכיב המיסוי של ה 2%, שמגיע רק מהכנסה הונית. אבל לאדם עובד, כמוני, קל מאוד להגיע במכירה גדולה למס של ה 3%.

אז מה נכון לעשות? לאפטם מס או לעבור מהר ככל האפשר לפוזיציה הגנתית שהולמת תיק משיכה? אני לא יודע, מניח שהתשובה אינדיבידואלית.

במקרה שלי החלטתי לרדת לקצת פחות מ 70% במדדי מניות, ולהמשיך לתקן את הפוזיציה עוד חודשיים וחצי, ב 2026 מתוך מחשבה שההכנסה שלי תפחת מאחר ואני מתכנן להוריד עוד את היקף העבודה שלי.

אז מתחילים להיפרד מתעודות סל, מי הולכת ולמה?

החלק הזה מאוד אינדיבידואלי, הוא ממחיש איך תיק בן שנים רבות הלך וצבר טלאים והתרחק מיעילות ופשטות.

כרגע אני מתרכז בהקטנת חשיפה למדדי מניות אבל אם אבנה אותו מחדש בהמשך, אשלב בו תעודות סל איריות בשקלים (Invesco או iShares).

בכל מקרה, אני חושב שיש פה לקחים שגם אחרים ירוויחו מהם.

למה למכור את QQQ

תעודה קטנה יחסית בתיק שלי, אבל זו הזדמנות לפשט את התיק וגם יש לי תעודת סל נוספת שעוקבת אחרי טכנולוגיה –  VGT – שמשמעותית זולה יותר (0.09% מול 0.2%) ועוקבת אחרי יותר חברות.

עוד דובדבן נחמד: VGT מנצחת משמעותית בתשואה.

אני לא חושב שתשואות עבר מעידות על תשואות עתיד, אבל זה בהחלט מקל על הצד הפסיכולוגי שבעניין. חסרון מסוים של VGT הוא שאין בה את אמאזון אבל זה לא נורא בעיני וגם ניתן לשיכוך למי שמעוניין.

למה למכור את IVV

גם תעודה קטנה אצלי, ויש לי כבר תעודה אירית שעוקבת אחרי S&P500 והיא CSPX. 

אומנם IVV זולה מ CSPX ב 0.04%, אבל ל CSPX יש יתרון במיסוי דיבידנדים (קרן אירית). רבות נכתב על ההשוואה (פורום הסולידית, זיק) – הקרן האמריקאית (IVV) מנצחת את הקרן האירית (CSPX) ב 30 שנה הראשונות, ולאחר מכן האירית נוטלת את היתרון.

שתי התעודות מעולות, ואני לא מתלהב להיכנס לספקולציות של משך הזמן בו אחזיק את התעודות האלה. CSPX נמצאת אצלי ב Interactive Brokers, ואני מעדיף לא ליצור אירוע מס שיכריח אותי לדווח על IB.

למה למכור תעודות סל סביבתיות

KRBN ו CO2, אלה אחזקות קטנות אצלי שעוקבות אחרי מחירי זכויות הפליטה (carbon credits) בעולם. אם ממשלות יחמירו רגולציות סביבתיות ויעלו את עלות הזיהום, אני ארוויח. זאת הייתה השקעה די ספקולטיבית שבזמנו חשבתי שגם מטיבה עם הסביבה, היום אני לא בטוח. בכל מקרה, לא הקדשתי מספיק מחשבה כשקניתי אותה. עכשיו כשאני מהדק את התיק, קל לי לוותר עליהן.

למה למכור תעודת סל מוטת דיבידנדים

לפני כמה שנים קניתי את VYM בכמה עשרות אלפי שקלים, אולי בעקבות השראת הסולידית והרצון להנות מתזרים מזומנים שלא כולל מכירה. טעות. אפשר לראות את הפרשי התשואות הניכרות בין VYM למדדים ״רגילים״. אפשר גם לקרוא את הניתוח של Big ERN שמראה ששילוב משמעותי של תעודות דיבידנדים במקום המדדים הרגילים פוגע ב SWR (פה, פה ופה, בסדר הזה). אנחנו מספיק בוגרים בשביל מדי פעם להיכנס וללחוץ על שלושה כפתורים, למכור קצת מניירות הערך שלנו, ולהרוויח את התשואה העודפת שמדדים מספקים על פני מדדי דיבידנדים.

ולבסוף – VGT

הגיע הזמן להיפרד מאחת האחזקות המשמעותיות שלי. זאת הייתה השקעה מנצחת, אך זה לא מבטיח תשואות עתיד. יתרה מכך, סקטור הטכנולוגיה כבר מאוד דומיננטי בתעודות הסל הכלליות (בערך 30% מ VTI). אף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד, אבל אני מעדיף להשקיע בתעודות הסל הכלליות. 

לסיכום

אפשר לחשוב על השינויים האלה כשינויים טכניים, אבל הם מלווים ומחזקים שינוי תודעתי. זה הרגע שבו התיק מפסיק להיות ‘אמצעי לחופש’ והופך להיות מה שמחזיק את החופש עצמו.

ומה איתכם – מהו שיעור המניות שאתם מרגישים איתו בנוח בפרישה? ומתי אתם מתכננים להתחיל לנוע לכיוון הזה?