ברוח יום כיפור, החלטנו להקדיש פוסט לטעויות עבר שלנו. להלן הוידוי שלנו, תהנו.
נתחיל בוידוי של לוק, שיתמקד בחטאים פיננסים.
תכנון קריירה שלא תאם לעצמאות כלכלית
ישנם כמה גוונים לעצמאות כלכלית, אחד מהם מדבר על ״לקלף״ מהעבודה את החלקים הלא אהובים ובעצם להפוך את העבודה למשרה חלקית שבה יש רק את מה שאתה אוהב וכך העבודה הופכת להיות משהו אחר לגמרי.
עצמאות כלכלית ומוד העבודה הנ״ל סינרגים לגמרי – עצמאות כלכלית, או אפילו להיות מספיק קרובים אליה, מאפשרת כוח מיקוח אל מול מעסיקים, ומצד שני משרה חלקית כיפית זה מימוש מעולה לכוח של עצמאות כלכלית. אני די מתחבר לזה, בטח כשלב ביניים לפני שינוי גורף.
ישנן בחירות בקריירה שמשרתות את זה, ויש כאלה שפחות.
במקרה שלי, היה נכון לוותר על קשת רחבה של תפקידי ניהול, ולהתמקד בפיתוח תוכנה. זה היה משרת אותי בשני אופנים לטובת הנ״ל:
- משרה חלקית לא נפוצה, אך בהחלט קיימת למהנדסי תוכנה. לעומת זאת הרבה יותר נדירה בתפקידים אחרים שסובבים הנדסת תוכנה.
- כוח המיקוח חזק יותר כשישנה התמחות עמוקה
אבל לא היה לי את זה מולי כמטרה, ובמקום להתפקס על זה, התפזרתי.
ניסיונות לתזמן את השוק
ביחס לרוב האנשים, אני ספינקס שכמעט ולא מתפתה להשקיע במגזרים, מניות ספציפיות או לנחש מתי השוק יקר וזול. אני מאמין באמונה שלמה שהשוק חכם ממני, בטח לאורך זמן ואני חי בשלום עם התשואה היפה שהוא מספק.
עם זאת, זכורים לי שני אירועים בולטים של ניסיון לתזמן את השוק, שבהם השתכנעתי ש״הפעם זה אחרת״ (יש שיגידו שלושת המילים המסוכנות ביותר למשקיע): בבהלה הראשונית של הקורונה, וכשטראמפ נבחר לראשונה (כן כן, היו נבואות זעם שהכלכלה תתרסק…). בשני המקרים מכרתי חלקים נאים מהתיק, רק כדי לקנות לאחר זמן קצר במחיר יקר יותר – שיעור שעלה לי קרוב ל־100 אלף ש״ח, ותזכורת חיה למה עדיף לדבוק באסטרטגיה ולא לנסות לחזות את הבלתי ניתן לחיזוי.
כסף ששכב בעו״ש במשך שנים
כמו לרבים, גם אצל אשתי נשארו כספים רדומים בעו״ש לאורך זמן…הייתה לה את התפיסה שיש צורך בידע משמעותי לפני השקעה בשוק ההון. אני שומע את זה מהרבה אנשים, בעוד שהמציאות הפוכה – אל תהיו מומחים, אל תנסו לנצח את השוק. קנו תעודת סל מפוזרת עולמית או על השוק האמריקאי, עם עמלה נמוכה, וכבר מצבכם מעולה.
אחוז נמוך מדי של מניות לאורך שנים
אני חושב שנכון להתאים את אחוז המניות (מדדי מניות כמובן) למרחק של אדם מהפסקת העבודה שלו (הפסקת שלב הצבירה), וגם ישנה תלות ברמת הביטחון התעסוקתי שלו והצפי להכנסה גבוהה, ביחס להון שכבר נצבר.
בשנים 2010-2018 הייתי רחוק מהפסקת שלב הצבירה שלי, עם ביטחון תעסוקתי גבוה וצפי להכנסה גבוהה אל מול ההון שצברתי. אלה התנאים האידיאלים להיות אגרסיבי בהשקעות. לא הייתי אגרסיבי מספיק בהשקעה שלי במדדי מניות. בהערכה גסה, אני חושב שזה עלה לי בכמאות אלפי שקלים.
לא תמיד הייתי עם אצבע על הדופק
שנים ארוכות החזקתי תעודות סל יקרות שקניתי במשובת נעורים (קסם דיבידנד וקסם יורוסטיקס מנוטרלת מט״ח), הייתי צריך להעביר קרנות השתלמות של אשתי ל IRA כבר לפני כשנתיים, התחלתי לקנות קרנות איריות ישראליות בחשבונות IRA מאוחר מדי.
בחשבון פשוט, יש פה אופטימיזציות שלא נקטתי,ועלו לי כעשרות אלפי שקלים בודדים.
הפנסיה שלא ספרתי
לאורך שנים התעלמתי מהפנסיה בחישובים שלי. תמיד הרגשתי שאני לא יכול לסמוך שהמדינה תעמוד בהתחייבותיה. ככל שהזמן חלף, היה ברור שאני כבר צריך להתייחס לסוגיה. האם באמת אני רוצה להניח שאקבל אפס שקלים מהפנסיה שלי?
הגעתי למסקנה שאני רוצה להתחשב בפנסיה, אבל עם פקטור שמניח הרעה בתנאים.
לפי האקסל, הייתי שנתיים פלוס מעצמאות כלכלית, ואז הכנסתי חישוב מחמיר מאוד לפנסיה (אם כי גדול מאפס…). משנתיים פלוס זה הפך לפחות משנה – נהדר, אבל אם הייתי יודע את זה לפני, יכול להיות שהייתי מתנהל אחרת. עצמאות כלכלית זה לא שחור ולבן, זה טווח – גם כשנמצאים שנה או שנתיים משם, כבר אפשר להתנהל אחרת.
יתרה מכך, לאחר שכבר הגעתי לעצמאות הכלכלית, ועוד יותר דייקתי את החישובים, הבנתי שהייתי מחמיר מדי. כלומר, אפקטיבית הגעתי למספר שלי כחצי שנה לפני שחשבתי.
טעויות אלה נעות על טווח נושאים רחב – התחשבות בפנסיה, סיבולת לסיכון, הקצאת נכסים בשלבים שונים של החיים, רמת הידע שצריך בשביל להשקיע חכם את הכסף, תכנון קריירה לצועדים בדרך של עצמאות כלכלית, איך ועד כמה להתעדכן באופטימיזציות חדשות.
במאה אלף רגל, הייתי רוצה שאנשים יקחו איתם גם את התובנות האלה:
- אפשר לעשות טעויות, ועדיין להגיע לעצמאות כלכלית הרבה לפני גיל חמישים.
- לא להירתע מהדרך – שיתפתי טעויות יקרות, אבל הרווח שלי משווקי ההון הוא פי עשרה מכך. שיתפתי טעויות בתכנון הקריירה, אבל העצמאות הכלכלית שירתה אותי גם בתחום הזה.
- לאלה שבתחילת או באמצע המסע – יש לכם כלים וקהילות שיעזרו לכם, הנה כמה מהם: הסולידית, זיק (כולל מחשבוני פרישה וכו׳), קבוצות פייסבוק ועוד…בהמשך אעלה אזור יעודי לכך באתר.
—–
גם אני, אנגוס, כמו לוק, מסתכל לאחור ורואה עירוב של שגיאות ושל החלטות מוצלחות. כמובן, קשה להפריד בין מה שנכון בדיעבד ומה שהיה נכון בזמן אמת. בכל זאת, החכמה הסודית הגדולה ביותר, שטרגדיה גדולה היא שרובנו לא ניחנו בה, היא להיות מסוגל ללמוד מניסיונם של אחרים. אני מאחל לכם ומקווה שילדיי יצליחו בכך.
תירוצים
תירצתי תירוצים. לא צריך ללמוד עוד תואר כי הראשון מספיק כדי למצוא עבודה, לא צריך להתאמץ עם המשימה הזו כי ממילא אף אחד לא ירגיש, זה לא כיף לישון בשטח אז אוותר על הטיול הזה עם חברים, קר/חם עכשיו בחוץ אז לא אצא הערב לרוץ. עכשיו אני יודע שהיקום מרגיש. הוא יודע שאני מוותר לעצמי, והוא קצת מוותר עלי בתמורה. היום אני יודע שגם אם קשה לראות לפעמים את התועלת המיידית – אם אני שזה טוב, זה יהיה שווה את זה. מתישהו.
תיאום ציפיות
לא הקפדתי לתאם ציפיות פיננסיות מספיק טוב עם רעייתי שתחיה. היא, שרגליה נטועות בקרקע יותר טוב ממני, הבינה בחוש במשך השנים איפה כדאי לחסוך ואיפה דווקא עדיף להוציא, ואם היינו מדברים יותר לאורך הדרך על יעדינו המשותפים, ואני הייתי מקשיב יותר טוב גם למה שנאמר וגם למה שלא, היינו נמצאים היום בערך באותה נקודה מבחינה כלכלית – אבל הייתי חוסך לנו לא מעט חיכוכים מיותרים לחלוטין, וגם הייתי מכיר אותה יותר טוב. תקשורת פתוחה עם בני הזוג זה יותר חשוב מפרישה מוקדמת. הרבה יותר.
ניסיתי לנצח את השוק
ניסיתי שוב ושוב להכות את השוק, ואחרי שנים של מאבק צמוד, אני כבר די משוכנע שזה כנראה אפשרי (בקושי, ובסוג מסוים מאוד של ניירות ערך), אבל ממש לא שווה את ההשקעה ואת תשומת הלב. בכיפור הזה, אני מקבל את תזת השוק היעיל. גם אם לא תיאורטית, אז בטח שבפרקטיקה. במיוחד היום, כשתעודות איריות צוברות, זולות, בשקלים, זמינות בכל פלטפורמה לכל דורש.
נכנעתי להסחות דעת
נסחפתי עם הזרם. נתתי לכל מיני הסחות דעת מיותרות אחרות לגזול את זמני היקר ואת משאבי תשומת הלב שלי. היום, כשיש לי רגע פנוי, אני משתדל לעשות פלאנק של דקה, לקרוא פרק בספר או ללמוד ברשת עוד קצת בנושא שבאמת מעניין אותי. אין יותר אתרי חדשות, אין יותר רעשי רקע מהרבה מאוד סוגים. חסמתי, הסרתי, יצרתי מחסומים ביני ובין כל מיני סוגים של אשפה דיגיטלית, אנושית ומנטאלית. מצטער שלא חשבתי על זה כבר לפני שנים. כשאני יותר אמיתי ומיושר עם עצמי ועם מטרותי האמיתיות בחיים, כבר אין לי יותר צורך ב"שקט" של הערב, שהוא שם כיסוי לכמה שעות שבמקום לטעון באנרגיה טובה אחרי יום ארוך רק משאירות אותי מרוקן ומותש.